משוררי האין סוף: בורחס וספרות הקבלה

חורחה לואיס בורחס בילה את שנות ילדותו בשיטוטים ובקריאה במעמקי ספרײתו של אביו. היה זה המרחב שבו התפתח פולחן הספרים של חײו ושבו נחרץ גורלו להיות "איש של מילים". אין פלא שדבקה נפשו בכתביהם של המקובלים מיד כאשר נחשף בנעוריו לתורת הסוד של הקבלה, המלמדת עלהאותיות כמקורו של היקום ועל הספר האלוהי בעל אינסוף רובדי המשמעות. מכאן ואילך הביט וראה וחקר בתורת הקבלה, וזו הפכה נחל נובע של סמלים
ורעיונות עבור סיפוריו הבדיונײם, ו"כלי להבנת היקום" במבוכי קיומו ותהיותיו המטאפיזיות. ספר זה מבקש לשרטט את עקבותיה של ספרות ומחשבת הקבלה ביצירתו של בורחס, תוך שהוא מתמקד בארבע סוגיות
המתפרצות מתוך תפיסת הלשון הקבלית: השמות הקדושים, הגולם, המאגיה (או האלכימיה של מדע המילה) והאינסוף האלוהי.