תיאורי הקורסים לשנת תשפ"ז

סמינריון זה מזמין את הלומדות והלומדים להכיר ולחקור את המושג crossover literature, על מופעיו המגוונים ומשמעויותיו השונות – בשדה ספרות הילדים והנוער ומחוצה לו. המושג, שבתחילת שנות האלפיים זוהה עם "תופעת הארי פוטר", מצביע למעשה על סוגה מפתיעה בהיקפה, במורכבותה ובמרכזיותה בתרבות המערב בת זמננו. בסמינריון נתוודע ל crossover literature דרך מופעיו בסוגות ותת-סוגות ספרותיות שונות, בהן: פיקצ'רבוק, רומן, novel-in-verse, שירה וקומיקס. וכן, במדיומים חוץ-ספרותיים כמו הקולנוע. בסמסטר ב', הסטודנטים והסטודנטיות יבחרו, בתיאום עם המרצה, נושאים לעבודת המחקר. 

בקורס נלמד כיצד אפשר לבנות סוגות ספרותיות שונות ממוטיב, מעלילה, מדמות או/ו מרכיב אחר של הסיפורת. 

הקורס עוסק בשאלות תאוריטיות כגון: 

מבדיל טקסט אמנותי מטקסט אחר, שאיננו אמנותי, אלא שימושי המשמש להעברת מידע בלבד? מה הם הרכיבים הטקסטואליים שהופכים טקסט רגיל לאמנותי? 

כיצד אפשר לבנות יצירה ספרותית? מה הם ההבדלים בין סוגות ספרותיות שונות, מבחינת המשמעות, התצורה, הרושם האסתטי? כיצד מעצבים סוגות ספרותיות שונות כגון: פתגם, משל, סיפור קצר, סיפור ארוך, נובלה, רומן? כיצד מעצבים תתי סוגות כגון: רומן פילוסופי, דתי, רומן-חינוך, רומן-הרפתקאות, רומן-מסע, רומן-מדע-בדיוני וסוגים אחרים של תתי סוגות ספרותיות?

בקורס זה ניקח לדוגמה מספר יצירות, כדוגמת מספר פתגמים, האגדה "כיפה אדומה", הסיפר "מקץ עשרים שנה" של או. הנרי ו"החטא ועונשו" של הסופר הרוסי פיודור דוסטויבסקי. נבנה מיצירות אלה יצירות היפותטיות אחרות, לדוגמה מאגדה "כיפה אדומה" נבנה כמה רומנים שונים, מ"החטא ועונשו" נבנה סיפור קצר ופתגם, ומסיפור "מקץ עשרים שנה" נבנה משל ורומן.

מבחינה המתודולוגיה של הקורס, הקורס ישלב שיטות של כתיבה יוצרת, ניתוח פורמליסטי וסטרוקטורליסטי של יצירות ספרות יפה, ויסודות של גישה פסיכואנליטית בחקר הספרות. 

הקורס מבוסס על המתודות הפורמליזם וסטורוקטורליזם. בקורס יידונו מחקרים תיאורטיים של רומן יקובסון, ויקטור שקלובסקי, אליעזר מליטינסקי, גריגורי פרמיאקוב ו-ולדימיר פרופ' (פורמליזם וסטרוקטורליזם) בהשוואה למחקרו של כריסטופר נוריס על דה-קונסטרוקציה.     

שייקספיר כתב לפני ארבע מאות שנה על בגידה ונאמנות, על כוח ושחיתות, על אהבה ותחפושת, על צדק שמתעוות לנקמה. הוא לא כתב על העידן שלנו — אבל כנראה שהוא כתב עליו.

סמינר זה יוצא מנקודת הנחה אחת פשוטה: המחזות של שייקספיר הם מראה, לא מוזיאון. כשאנחנו קוראים את המלט אנחנו לא לומדים על נסיך דני מהמאה השש-עשרה — אנחנו שואלים אם יש רגע שבו חוסר מעש הופך לבחירה מוסרית. כשאנחנו קוראים את ריצ'רד השלישי אנחנו לא עוקבים אחרי עלייתו של מנוול — אנחנו מנסים להבין כיצד כריזמה ושקר הופכים לכלי שלטון. כשאנחנו קוראים את הסוחר מוונציה אנחנו לא פוטרים את שיילוק כדמות ספרותית — אנחנו יושבים עם השאלה מה קורה כשהחוק הופך לנשק.

הסמינר ילמד שישה מחזות מרכזיים: המלט, המלך ליר, ריצ'רד השלישי, יוליוס קיסר, כטוב בעיניכם, והסוחר מוונציה. הלמידה לא תסתיים בניתוח — היא תתחיל ממנו. נערוך משפטים מבוימים, נתווכח בדיבייטים, נכתוב ונבצע סצנות מותאמות לישראל של היום, ננתח נאומים רטורית ונרכיב קמפיינים פוליטיים. שייקספיר לא יהיה חומר קריאה — הוא יהיה שותף לחשיבה.

בסוף השנה לא רק תכירו שישה מחזות. תדעו לטעון טיעון, לפרק נאום, לזהות מניפולציה, ולהציג עמדה ביקורתית בפני קהל. ובעיקר — תגלו שאדם שכתב לפני ארבע מאות שנה עדיין יכול להכניס אתכם לוויכוח שאין לו תשובה קלה.

זה בדיוק המקום שלו

מהו היפה? מיהו היוצר הגאון? מהי האמנות? מטרת הקורס היא לעיין בתיאוריות מרכזיות של פילוסופיית האסתטיקה המודרנית הגרמנית מן המאה ה18 ועד למאה ה20, ולהדגים כיצד הן מהוות מקור לתיאוריות ספרותיות, לזרמים תרבותיים ולז'אנרים ספרותיים. במהלך ההרצאות נברר את שאלות אסתטיות מרכזיות בהקשרן הספרותי: מהותו של היופי; האמנות כמדיום להופעת היופי; טבעו של האובייקט האסתטי; התהליכים התודעתיים של השיפוט האסתטי; אמנות ומדע; אמנות ומוסר; אמנות כגאולה מסבל; אמנות לשם אמנות; הגאון האסתטי; הממשות של מעשה האמנות.

קורס זה המהווה התשתית התיאורטית-מתודולוגית עבור הסטודנטים והסטודנטיות לתארים מתקדמים במחלקה לספרות משווה. בסמסטר א' נתמקד בשאלה: כיצד טקסט ספרותי מייצר משמעות? נלמד את הזרמים הפורמליסטיים, הסטרוקטורליסטיים, ההרמנויטיים, הדקונסטרוקטיביים והפסיכואנליטיים. הבינה המלאכותית תשמש לאורך כל השנה ככלי פדגוגי דיאלוגי – לא כעוזר כתיבה, אלא כיריב סוקרטי המאתגר, מעמיק ומאלץ בחינה מחודשת של טיעונים.

בסמסטר ב' השאלה משתנה: מי שולט במשמעות, ולמען מי? נלמד את הגישות הפמיניסטיות, הקוויריות, הפוסטקולוניאליות והאקו-ביקורתיות — כל אחת מהן מציבה את שאלת הכוח במרכז הקריאה הספרותית. הקשר לסמסטר א׳ הוא מפורש ומכוון: באטלר קוראת את דרידה, פוסטקולוניאליזם קורא את הסטרוקטורליזם נגד עצמו, אקו-ביקורת מאתגרת את כל ההנחות שצברנו על מה שנחשב "טקסט" ו"קריאה."

בנוסף, בסמסטר ב' הבינה המלאכותית עצמה הופכת לאובייקט ביקורתי. הסטודנטיות והסטודנטים ישתמשו בכלים שרכשו בסמסטר א' כדי לנתח את הנחות היסוד, האידיאולוגיה והכוח הטבועים בה: מה ה-AI משתיק? מה הוא מבצע? מי בנה את קורפוס האימון שלו, ולמען מי?

הקורס מיועד לסטודנטיות ולסטודנטים לתארים מתקדמים ומהווה דרישת חובה עבור הנכנסות והנכנסים למסלול לקראת כתיבת תזה או דיסרטציה. הטקסט הספרותי שנבחר בסמסטר א' יכול — ומומלץ — להמשיך לשמש בסמסטר ב', כאשר הטענה מתעמקת ומתרחבת לא מתאפסת.

_

הקורס יסקור את הצורות הדרמטיות והתיאטרוניות העיקריות שהתפתחו בעולם המערבי, מראשית התיאטרון המערבי ביוון העתיקה ועד למחצית השנייה של המאה העשרים.

נבחן את הזיקה שבין הז'אנרים הדרמטיים שהתפתחו בתקופות שונות לבין תפיסות העולם המכוננות ומאפייני המופע בכל עת. הקורס יתמקד בלימודם של מספר מחזות, שיהוו מקרי מבחן דרכם ניתן לעמוד על המאפיינים הסגנוניים השונים של הזרמים והתקופות שיילמדו. ניגש אל הטקסט הדרמטי ונבחן את הקשריו ההיסטוריים, כמו גם את מנגנוניו הדרמטיים ואת רכיביו התיאטרוניים.

סילבוס הקורס

כל מפגש ייוחד לנושא מעולם הכתיבה היוצרת בתחום השירה, בדגש על חוויה והתנסות סדנאית בכתיבה, וכן אסיף ומשוב על מה שנכתב במהלך המפגש. הכתיבה תיעשה לרוב בז'אנר חופשי בתוך תחומה הרחב של השירה, ובמהלך המפגשים יודגמו גם תתי-ז'אנרים ספציפיים (כמו: סונטה, הייקו, "מרובעים", פיוט, מדרש-חדש ועוד). בכל מפגש ישולבו טקסטים מן השירה העולמית והעברית לדורותיהם (מהתקופה הקלאסית ועד ימינו), אם כמקורות-השראה ואם כטריגרים לתרגילי-הכתיבה עצמם.

הקורס מבקש לברר את מערכת הקשרים העדינה שבין הקבלה, תורת הסוד היהודית, והכתיבה הספרותית וכן לחשוף את נוכחות הקבלה בטקסטים ספרותיים מודרניים. במהלך ההרצאות תועמד הקבלה ביחס ליצירות ספרותיות מודרניות במספר נקודות מבט: כתשתית-עומק מיסטית של טקסטים בשירה ובפרוזה; כמודל של ביקורת ספרותית ולשונית; כנקודת-תצפית פרשנית לקריאה קבלית בטקסטים ספרותיים. מאידך, נברר את הממדים הספרותיים והפואטיים של כתבי המקובלים, שבבסיסם תורת הלשון המיסטית של "ספר יצירה".

הקורס עוסק ביצירתו של פרנץ קפקא (1883-1924), סופר צ'כי ממוצא יהודי, מגדולי הסופרים בגרמנית. חלקו הראשון של הקורס יוקדש לדיון בטקסטים מאת קפקא ממגוון ז'אנרים (ספרותיים וביוגרפיים). חלקו השני של הקורס יוקדש להכרת טקסטים מרכזיים בביקורת ובפרשנות קפקא. 

מהו הבודהיזם? מהי הנירוונה? מיהו הבודהא? כיצד התגבש זרם הזן-בודהיזם בסין וביפן? הקורס יציג את ההגות, הספרות, הדת והתרבות של הבודהיזם, שבבסיסו תורת "ארבעת האמיתות הנאצלות" לסילוק הסבל. תוצג בהרחבה דמותו של מייסד הבודהיזם, גאוטמה סידהארתא או "הבודהא", שחייו מהווים אידיאל של השגת הארה, חמלה וחכמה נצחית.  במהלך ההרצאות נסקור את גלגוליה ההיסטוריים והרעיוניים של תורת הבודהיזם, בביטוייה המגוונים בשירה ובפילוסופיה הבודהיסטית. נציג את שלביה העיקריים של התפתחות הבודהיזם כמסורת של מדיטציה: צמיחת הבודהיזם הקדום בצפון הודו, פיצול הבודהיזם לשלושת הזרמים הגדולים במזרח אסיה, כניסת הבודהיזם לסין, ולבסוף התגבשות זרמי הסוטו-זן והרינזאי-זן ביפן. במהלך ההרצאות תערך השוואה בין-תרבותית לרוחניות, דבקות ומיסטיקה בחסידות הבעש"ט.

בקורס הנוכחי הדיון יתמקד סביב הבעיות האתיות הקשורות למעמד הנשים במלחמה. יעלו לדיון נושאים כמו:  הנשים כלוחמות, הנשים כקרבנות המלחמה, הנשים כאובייקט או "נשק" מיני בעת המלחמה.

הדיון יתפתח סביב שתי יצירות, אחת מן התיאטרון היווני ואחת מן התיאטרון היווני.

הקבה לאוריפידס

אמא קוראג' לברטולד ברכט. 

מלבד יצירות אלו, יובאו עוד דוגמאות ממורשת התיאטרון ומן הקולנוע.

אשר למרכיב התיאורטי: מלבד הספרות המחקרית המוקדשת ליצירות הנידונות, נקדיש מקום מיוחד לפואטיקה של אריסטו מחד, ולכתביו התיאורטיים של ברכט מאידך, ונדון גם בתיאוריה הפמיניסטית הקשורה לתיאטרון. 

הקורס יעסוק בשאלת הקשר בין ספרות לצילום וביצירות שיש בהם ביטוי לקשר בין התחומים או כאלה המשלבות אותם.

תפיסת הקשר בין ספרות לצילום היא כקשר הממשיך את הדיון עתיק היומין על השיח בין האמנות החזותית לספרות. נתבונן בצילומים מתקופת המצאת הצילום ועד ימינו ונקרא טקסטים ספרותיים של שירה ופרוזה וטקסטים עיוניים מתחום הספרות והצילום. בעזרת חומרים אלה נברר שאלות כגון: כיצד השפיעו המצאת הצילום והתפתחותו על ייצוג המציאות בספרות? כיצד מיוצג הצילום בספרות? כיצד צילומים מספרים סיפורים או נעשים בעקבות סיפורים? כיצד צילום וסיפור או שיר משתלבים ביצירה אחת?

הקורס יעסוק ביצירות ספרות ואגדות עם אירופאיות הכוללות מסרים אנטישמיים. מגוון המסרים האלה רחב וכולל סמלים יהודיים, התייחסויות למבנה גופו של היהודי, הנתונים הפיזיולוגיים שלו, דיבורו, דרך החשיבה שלו, סוגי המזון שהוא אוכל, עיסוקו, מהותו, כישוריו – שכולם שונים מאלה של הלא-יהודיים וכולם רעים ונפסדים, כפי שהספרות האנטישמית מתארת אותם, תוך דה-הומניזציה ודמוניזציה של היהודי. המסרים האנטישמיים האלה משוקעים ביצירות ספרות ובאגדות עממיות רבות ומונחים בתשתית התרבות האירופאית. ללא הבנה נכונה של המסרים האלה אין אפשר להבין נכונה את תרבות אירופה וספרותה.

הקורס  יעסוק בכל מה שקשור בתרגום, חידוש ועיבוד טקסטים מתקופות היסטוריות רחוקות יחסית: תרגומים וההתקבלות שלהם, ההתייחסות לעצם העתיקות של הטקסטים, שיקולים אידיאולוגיים. הקורס מדגיש את ימי הביניים כתקופה שיש לה ייצוג ספרותי נפרד ובמידה רבה מדומיין, ואת גלגוליהם השונים של טקסטים מכוננים. 

Early Modern Women Writers I is the lecture and close-reading component of a year-long seminar on women's writing from the English Reformation to the early Enlightenment. Each week, the first two hours of the four-hour session are devoted to contextual lecture, close reading of primary texts and engagement with theoretical frameworks. The second two hours (Early Modern Women Writers II) are devoted to active learning activities — debates, performances and workshops — that build directly on the material presented here.

The course traces the emergence of female intellectual authority across a wide range of genres and national traditions: Protestant martyrology (Askew), devotional poetry (Lanyer), coterie verse (Philips), natural philosophy and drama (Cavendish), feminist philosophy (Astell), the Italian Enlightenment debate (Vallisneri, Volpi, Savini de' Rossi, Agnesi, Barbapiccola) and political argument (Wollstonecraft). Theoretical frameworks — de Beauvoir, Irigaray, Kristeva, Ortner, Gilbert, Amoros, Butler — are introduced at the moment each is most useful as an analytical lens, not as a standalone theoretical block.

הקורס עוסק ביצירתו של פרנץ קפקא (1883-1924), סופר צ'כי ממוצא יהודי, מגדולי הסופרים בגרמנית. חלקו הראשון של הקורס יוקדש לדיון בטקסטים מאת קפקא ממגוון ז'אנרים (ספרותיים וביוגרפיים). חלקו השני של הקורס יוקדש להכרת טקסטים מרכזיים בביקורת ובפרשנות קפקא. 

הקורס עוסק במחזות של יוצרים ויוצרות בגרמניה. הקריאה במחזות והצפייה בהם מבקשת לעמוד על ייצוגים אסתטיים ואופני התמודדות של היוצרים עם סוגיות תרבותיות, מיתיות ואתיות החל מהמאה ה19 ועד ימינו. נתייחס ליצירות פרי עטם של גיתה, קלייסט, ברכט, הנדקה וכן מחזאות עכשווית.

הקורס עוסק בעולמן של סופרות כותבות גרמנית החל מהמאה העשרים. הוא מאפשר להתבונן בדילמות התרבותיות, הלשוניות וההיסטוריות הבאות לידי ביטוי בטקסטים פרי עטן ועל תרומתן ליצירה של נשים בתקופות של משבר, בהתמודדות עם אלימות, דיכוי וסבל, והכרח להגדרה עצמית. 

הקורס יסקור את תולדות הקומדיה בצרפת, מימי הביניים ועד המאה ה 18 )ובכלל דיון מיוחד יוקדש
למחזאים שהם עמודי הקומדיה הצרפתית, תוך כדי ניתוח של יצירותיהם הבולטות.
רוב הקורס יעסוק ביצירות התיאטרון אבל מספר הרצאות יוקדש להשפעת התיאטרון על הקולנוע הקומי
במאה ה 20 )עיבוד מחזות לקולנוע; גלגול מוטיבים וסיטואציות קומיים ביצירות קולנועיות

הקורס מחולק לפי תקופות ומחברים.
תנועות ומחזאים אשר יידונו: הפארסה של ימי הביניים, מולייר, דידרו, מריבו, בומרשה.

הקורס יסקור את תולדות הקומדיה בצרפת, מן המאה ה 19 ועד המאה ה 21 . דיון מיוחד יוקדש למחזאים
שהם עמודי הקומדיה הצרפתית, תוך כדי ניתוח של יצירותיהם הבולטות.
רוב הקורס יעסוק ביצירות התיאטרון אבל מספר הרצאות יוקדש להשפעת התיאטרון על הקולנוע הקומי
עיבוד מחזות לקולנוע; גלגול מוטיבים וסיטואציות קומיים ביצירות קולנועיות

הקורס מחולק לפי תקופות ומחברים.
הקומדיה הרומנטית, תיאטרון ה"בולוואר" )לביש, קורטלין, פיידו(, תיאטרון האבסורד )יונסקו(, מחזאים
יהודיים, יסמינה רזה ועוד. יצירות קולנוע מ-אריק רומר, פרנסואה טריפו, אריאן מנושקין, ז'ראר אורי,
פרנסיס וובר, ועוד

במסגרת קורס זה נתוודע לתופעה ספרותית פופולארית: כתיבה מחודשת של מעשיות קלאסיות. נבחן מקרוב דוגמאות אחדות  – אילו שינויים הוכנסו במעשיות? האם השינויים הללו משנים את משמעותה של היצירה? האם ניתן לזהות מגמה או מגמות קונקרטיות בגרסאות החדשות? אנו נתמקד במיוחד בשינויים שחלים במעשיות בעקבות השפעת הפמניזמ(ים). שאלות נוספות שנבחן: האם נכון להגדיר יצירות אלו כ"גרסאות", או שמא מדובר ביצירות עצמאיות המקיימות קשרים אינטרטקסטואליים עם טקסטים שקדמו להן בזמן? האם הכתיבה המחודשת היא בבחינת מעשה אמנות או בבחינת מעשה פרשנות?