יריב שילה

חיבור זה מתמקד ביצירותיה הדרמטיות של קוונדיש (מחזותיה הקומיים), ובנטייתה לשנות את החברה בה היא חיה באותה תקופה באנגליה, תוך ניסיון להאיר ולחשוף את העולם האוטופי, את המהפכה המגדרית, את הפרפורמטיביות (הפן הביצועי), של המילה ואת הניסיון להביא לשינוי חברתי, דרך ניתוח החלל הציבורי, אותו קוונדיש בוחנת בקומדיות שלה. כתיבתה המהפכנית של קוונדיש מאפשרת לה לעשות רפלקציה על המציאות החברתית בה היא חיה. מכאן, מונח הרעיון, שמחזותיה הקומיים של קוונדיש הם מחזות פוליטיים, ולכן יש להם יכולת להשפיע על תהליכים חברתיים.

דרך תיאוריות ספרותיות ופילוסופיות בתחום התיאטרון, האוטופיה, הפמיניזם והמגדר, אבליט את ייחודה של קוונדיש כאישה כותבת בתקופת הרסטורציה, ואת ניסיונה להפעיל את זכויות האישה, להביא לשיוויון חברתי ולהשפיע על המציאות הפאטריארכלית בה היא חיה. בשל המבנה של הסוגה הקומית, שהיא הפוליטית ביותר, אראה כיצד מבנה קוונדיש במחזותיה את עיצוב החלל הבדיוני-אוטופי-מגדרי בתוך החלל הציבורי-פאטריארכלי-גברי. כלומר, דרך השימוש במרחבים ציבוריים, מנסה קוונדיש להשתית שינוי חברתי. קוונדיש הייתה מודעת לרלוונטיות של החלל בייצור ושכפול של החברות הגבריות. מכאן ההכרה, שזהות וחלל מצויים בתלות גומלין.

עיסוקה של קוונדיש באישה הוא עקבי, אך כחושבת קונסרבטיבית היא נטתה לפתרונות נוסחתיים המבוססים על משוואות מוכרות, בהתאם לדעות הקונסרבטיביות של אותה התקופה. מכאן, כתיבתה האוטופית של קוונדיש בוחנת את רעיונותיה לגבי עצמה ולגבי קבוצת המגדר אליה היא משתייכת, וכמו כן, כתיבתה של קוונדיש מתייחדת במיקום האוטופיה בשלב האי סדר, בניגוד לקודמיה, שמיקמו את האוטופיה כסדר הטוב, כלומר בסוף המהלך הקומי. השינוי הצורני, הנובע משינוי מיקום האוטופיה, הוא מהות כתיבתה הביקורתית לשינוי חברתי, מאחר שהסדר החברתי החדש שנוצר, הוא הפרה של האוטופיה. כלומר, האידיאל לא מושג והניסיון לחתור להשגת אותו אידיאל (שהוא האסטרטגיה האוטופית) נשמר. כך מהווה כתיבתה של קוונדיש כלי משנה-פרפורמטיבי, בתוך "החלל" האוטופי, שהיא יוצרת בשלב האי סדר. בחלל אוטופי זה, הופכת האישה ליוזמת ומפעילה את הזכויות שלה, זכויות שנמנעות ממנה מחדש בכינון הסדר החברתי החדש, שהוא סוף טוב לכאורה.

הקומדיות של קוונדיש אינן מתמצות רק בהעלאת הסיפור, אלא הן מאמצות לקסיקונים המשותפים לשיח החברתי הרווח בימים אלה, עונות על שאלות ומציעות תפישות חדשות. קוונדיש ראתה ביצירותיה פעילות ביצועית, שהייתה מכוונת לשנות את עולמה, ליצור סדר חברתי חדש בתוך עולם גברי או לפחות לבצע פעולה כלשהי על מנת להגיב, לעצב. מאחר והקומדיות של קוונדיש נועדו להצגה על במה ולא נכתבו כיצירה ספרותית לקריאה, אבליט את כתיבתה ככתיבה פוליטית ואדגיש, כי קריאה פוליטית הינה הקריאה הנכונה למחזותיה