פזית הדר

   ביצירת הסופרת יהודית הנדל בולט מאד העיסוק- במישרין או בעקיפין- במוות ובאובדן. יהא זה אובדן ופרידה מנפש קרובה כמו הורה, בן זוג או אהוב, בן, חבר, או אובדן משמעותי אחר כמו אמון וביטחון בזולת קרוב, שלמות גוף או נפש, נעורים, או זה הכרוך בפרידה הקריבה מן החיים עצמם. ברבות מיצירותיה של הנדל, היבטים ומופעים שונים של אובדן שלובים זה בזה ללא הפרד.

   טענת המחקר הנוכחי היא כי ניתן להתבונן על קורפוס יצירת הנדל -הרומנים, הנובלות והסיפורים הקצרים -מנקודת מבט 'פנורמית': כעל מכלול שהוא שלם תמטי, המדגים תהליך נפשי מתמשך אחד של עיבוד אובדן ואבל. את חלקיו של השלם התמטי הזה תייצגנה היצירות הבודדות, ואליהן אתייחס כאל מצבי נפש/עצמי שונים ומשתנים בתהליך האבל המתמשך על כל פניו. המחקר יתמקד באובדן של אובייקט קרוב ובאבל עליו, ובצד זאת יתבונן גם על ההשתקפויות וההטרמות שיש לו, כפי שאלה מתבטאים באובדנים אחרים המתוארים ביצירות.  טענה מרכזית נוספת במחקר היא שניתן להבחין בקול סיפורי מקיף העולה ומשתמע ביצירת הנדל, וכי לקול סיפורי זה תפקיד אקטיבי, והוא: הובלת תנועת האבל על פניה השונים, אל עבר עיבוד ואף צמיחה. הובלה זו נושאת עמה משמעויות הומניסטיות כמו גם חתרניות ואתיות.                                                                                  

   חקר תהליכי עיבוד האובדן ביצירות ייעשה מנקודת מבט בינתחומית המפגישה בין הפסיכואנליזה והספרות, ןבשאיפה לתרום הן להבנה הפסיכואנליטית התיאורטית, המחקרית והקלינית אודות תהליכי אבלות, הן להבנת הרציונל הנפשי-אתי שביסוד הבחירות הפואטיות ותשתית העומק הפסיכואנליטית שבבסיס מערכי לשון וסיפר. צלעו האחת של המחקר תישען על תיאוריות פסיכואנליטיות מזרם יחסי אובייקט ובראשן אלה של מלאני קליין, רונלד פיירברן ודונלד ויניקוט. תיאוריות אלה מציעות ראייה דינמית באמצעותה ניתן להתבונן על אֵבל כעל תהליך שמתקיימים בו השתנות מתמדת ומעגליות, והמחקר הנוכחי מזהה ביצירת הנדל את ההזמנה להתבוננות כזו. צלעו השנייה של המחקר תישען על הגותה של הפסיכואנליטיקאית והסמיוטיקאית ג'וליה קריסטבה, זאת לשם הגדרת הקול הסיפורי המשתמע ממכלול היצירה, ולשם הבנת מהותו וביטוייו הפואטיים ביצירות מן ההיבטים הסמיוטיים והסימבוליים, ותוך זיקה לתאוריות יחסי אובייקט.