נאווה מרן
המחצית השניה של המאה העשרים עדה להתחזקות מתמדת של ייצוג נשי בשיח הציבורי וקריאת תיגר נשית על שלטון האב. על הרצף הדורי, זוהי לרוב הבת, היוצאת כנגד מורשתה הקורבנית של האם ומורדת בכניעותה של זו לְהגמוניה גברית. לנוכח עמדת סוביקט מתחזקת של הבת, נשאר קול האם מובלע וספון בעמדת אובייקט וקול הסבתא כמעט ונעדר כליל, ולא בכדי: בחברה הניאו-קפיטליסטית, הסוגדת לנעורים, האשה המבוגרת מוצאת עצמה בשוליים, כשהציפייה ממנה היא to age “gracefully” – הרחק מעין בדלת אמות, כשחברת-האב גוזרת דינה לאי-תפקודיות ומשפחתה רואה בה ספקית עבודה חינמית בשרות ילדיה.
בנקודת שפל זו אחל את מחקרי, בחיפוש אחר גיבורות סיפרותיות קשישות שהסיפרות מקנה להן קול ועמדת סובייקט: העבודה תתחקה אחרי יצירות סיפרותיות הכתובות כולן (למעט סיפור קצר אחד) בידי נשים והעוסקות בנשים ב"גיל השלישי" (גילאי 60-80).
מטרת המחקר: לבדוק מזווית ראייה פמיניסטית ייצוגי העצמה נשית ואופניה, במבחר מייצג של יצירות על נשים זקנות בסיפורת יהודית ושחורה בארצות הברית.
מדובר:
- בנשים יהודיות אמריקניות שבעברן שואה, רדיפות על אדמת אירופה, הגירה וקשיי התערות בֶאֶרץ חדשה.
- נשים אפרו-אמריקניות, צאצאות עבדים, הנושאות עדיין את טראומת העבדות והבאות מרקע של עוני ואפלייה.
המחקר ידון ביצירותיהן של הסופרות היהודיות : סינת'יה אוזיק, סוזן פרומברג שייפר, טילי אולסן, שרה האמר-ג'קלין, פאני הרסט והסופר, יצחק בשביס זינגר וכן ביצירותיהן של הסופרות האפרו=אמריקאניות: פול מארשל, מאריז קונדה וטוני קייד במברה.
תאריך עדכון אחרון : 04/12/2022
