ספרים

La lecture que l’on se propose de faire ici vise à étudier la configuration du désir dans L’Après-midi d’un faune comme l’effet des modes contradictoires de la fiction inscrite par Mallarmé dans l’agencement du poème. Du fait qu’elle est inscrite à plusieurs reprises et sur différents registres dans le monologue dit par le faune, cette fiction – le dispositif spéculaire – configure la représentation du désir, dans le récit qu’il demande à en faire, comme une entreprise velléitaire. Répondant à une nécessité impérieuse, celle qui veut que le désir se fraie un chemin dans le dit afin d’y assurer la restauration ou l’intelligibilité d’un évènement dont l’appréhension première reste douteuse, cette entreprise poétique est tenue en échec par par le procès même qui vise à en assurer le succès. Les figures du souhait sont l’agent de cette manœuvre. Tout à la fois figures du discours, figures de chair et dénominations fabuleuses, elles indiquent et en dessinent les contours mais, fuyantes, elles jettent le doute dans l’esprit du faune qui les écartent tour à tour. Abusant ses sens et son esprit, elles ne satisfont pas au désir qu’a le désir de  se contempler, défiguré, en une image informe. La figure du doute, au travail dans la négativité des propos que tient le faune - perturbe d’entrée de jeu le récit de ses amours. Elle en interrompt le cours remémoratif et commémoratif et entraîne le faune dans des considérations sur les duperies de son art, la duplicité de son discours, les formes changeantes d’une nature qui élude son jugement, des digressions qui le détourne moins du désir et des nymphes qu’elles ne lui permettent d’y engager et d’y déployer, avec profit, les ressources de la dénégation.

The Visual Poetics of Raymond Carver draws on the study of visual arts to illuminate the short stories of noted author Raymond Carver, in the broader context of vision and visualization in a literary text. Ayala Amir examines Carver's use of the eye-of-the-camera technique. Amir uncovers the tensions that structure his visual aesthetics and examines assumptions that govern scholarly discussions of his work, relating these matters to the complex nature of photography and to the current "visual turn" of cultural studies. The research uses visual approaches to reflect upon traditional issues of narrative study-duration, dialogue, narration, description, frame, character, and meaning. Amir shows how Carver's visual aesthetics shapes the meaning of his stories, while also challenging accepted notions of the boundaries of "the literary."

החיבור עוסק ביצירתם של מנדלי מוכר ספרים, ישעיה ברשדסקי,  י"ח ברנר, שאול טשרניחובסקי, י"ד ברקוביץ', חיים לנסקי, אלכסנדר פן וחיים הזז. יוצרים אלה הטביעו את חותמם על הספרות העברית ואף עיצבו את רוח וסגנון התרבות הישראלית בת-זמננו. בספר זה נבחנות השפעות של הלשון, הספרות והתרבות הרוסית על יוצרים אלה, וכן נחשפים בו צדדים חדשים ובלתי צפויים בפרשנותן ובחקר מקורותיהן של יצירותיהם. החיבור מתייחס לסופרים רוסים הבאים: לרמנוטוב,  גוגול,  טורגיניב, ל"נ טולסטוי, פט, יסנין ועוד. החיבור כולל גם פרק תיאורטי, הסוקר את המתודות והמגמות בחקר ההשפעות הספרותיות המקובלות היום בספרות העולם. 

אסופת המאמרים "היסטוריית הטבע של ההרס" מוקדשת לחקר יצירת הפרוזה, הגות ומסות ביקורתיות, מפרי עטו של וינפריד גאורג זבאלד (2001-1944). אמנם אחדים מספריו כגון המהגרים, סחרחורת, טבעות שבתאי, אוסטרליץ, או קמפו סנטו, תורגמו לא מכבר לעברית, ומלמדים דבר מה על העניין המקומי, הישראלי, בזבאלד. לכתיבת האסופה חברו חוקרים ישראלים מתחום ההיסטוריה, הספרות והאמנות, המתרכזים בהיבטים שונים ומגוונים בעולמו הספרותי והמחקרי של זבאלד: קטסטרופות והיסטוריית הטבע, הזיכרון הזר, ספינת המתים, כלכלת התיאור וברית המלה, כפילות הדימוי ומומנט מוסיקלי הם רק חלק מן הסוגיות להן הוקדשו מאמרי הספר. כמעט בכולם ניכרת שאלת זיקתו של זבאלד לעולם היהודי-גרמני, למסורת הספרותית של פרנץ קפקא כמו גם יוצרים אחרים כאריך אוארבך, גרהרד ריכטר או תומס ברנהרד. מבעד לפריזמות של שיח היסטורי ואמנותי, פוליטי ופואטי מציעה אסופה זו, לראשונה בעברית, קריאה חדשה וניסיון של "תרגום" המעתיק מורכבות גרמנית לעולמו של שיח הספרות בישראל.

This book reveals the phenomenon in Russian prose in which a male protagonist finds himself perpetuating a cycle of passion, humiliation, and revenge within his relationships with women. By examining the mental and emotional state of the male protagonist who finds himself in a sexual situation, Rina Lapidus explores how his passion for a woman leads the man into an encounter that causes him humiliation and ends up eliciting a powerful desire on his part to punish the woman who initially arouses his erotic feeling. The male protagonist directs his fury at the woman, seeking vengeance because of the shame he has suffered. Lapidus shows how the man sees himself as a highly spiritual being and finds it difficult to comes to terms with his sexual nature. The author argues that this denial of desire leads the man to take out his frustration with himself on the woman, projecting all of his faults and guilt onto her. When the woman brings the male protagonist low, his thirst for revenge becomes a powerful driving force in his life that eventually brings about his downfall. This book will be of interest to those studying in the areas of Russian literature, psychology, and gender studies.

La peinture est une opération de passage. Elle assure la circulation des affects, le passage de l'affect à l'affect. De cette circulation, le texte matissien occulte les traces, ne laissant affleurer que celles, abruptes, d'un mouvement, celui que signale, dans les premiers textes, l'établissement d'équivalences entre des termes d'acceptation différentes, puis la substitution d'un mot à l'autre. À sensation et à ses équivalents - émotion et sentiment - se substituent expression et affect non humain. Une fois posée la nécessité du passage, s'impose celle d'une procédure qui permettra au peintre d'en baliser le parcours, d'en régulariser le cours, de tirer parti d'un procès de qui sa nature même, éludera toujours celui qui en est à la fois le siège et l'agent. Penser, pour un peintre, consiste alors à acquérir le savoir et à élaborer la méthode qui font de la peinture le passeur de l'affect, convoyant ainsi ce vécu vers celui que le peintre soutire à la peinture pour en faire, sous le nom d'expression, son substitut. C’est le travail de la pensée des moyens que de négocier ce délicat passage, de reporter les données de ces deux registres - les données du modèle, l’effet qu’elles produisent sur le peintre sous la forme des sensations et de l’émotion - vers un troisième, qui leur est radicalement étranger, celui des rapports de matière configurés sur un support, le tableau. La pensée des moyens serait alors cette séquence d’expérimentations auxquelles se livre le peintre à même la toile et dont le but explicitement désigné par Matisse est de reconstituer - dans l’organisation de la matière picturale, dans le système ouvert des rapports - les sensations qu’a éveillé en lui l’objet du désir - l’affect plaisir.

המסה היא תחום רב- היקף, מרתק ומגוון המהווה ז`אנר ספרותי נפרד, ולה תימאטיקה ופואטיקה ייחודים, בהיותה סוגה המשלבת רכיבי בלטריסטיקה ופובליציסטיקה גם יחד. הספר עוסק בחקר מסותיהם של חשובי הסופרים והמשוררים העבריים בתקופת התחייה ואחריה - ממנדלי מוכר הספרים, י"ל גורדון, שלום- עליכם, ח"נ ביאליק, א"צ גרינברג, י"ד ברקוביץ, נתן אלתרמן ועד חיים הזז. הוא מניח תשתית בסיסית ומתווה דרך למחקר בתחום זה, שעד כה לא זכה לעיון מעמיק, שיטתי ויסודי.